החלטה בתיק ב"ש 3626/07

1.         המבקש הועמד לדין בבית המשפט לתעבורה בחיפה על כך שביום 1.10.06 נהג ברכב בהיותו שיכור, בניגוד לס' 62(3) לפקודת התעבורה. ביום 6.2.06 הוא התייצב בבית המשפט האמור, הודיע כי הוא מודה בעובדות כתב האישום, הורשע במיוחס לו בכתב האישום על יסוד הודייתו, ולאחר שהוגשה רשימת הרשעותיו הקודמות ונשמעו הטענות לעונש, החליט כב' השופט יציב בגזר הדין להטיל עליו עונשים אלה: פסילה מהחזיק רשיון נהיגה למשך שנתיים בניכוי חודש אחד של פסילה מינהלית; פסילה על תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך 3 שנים, וכן קנס בסך 1,000 ש"ח.

2.         המערער הגיש לבית משפט זה ערעור על פסק הדין של בית המשפט לתעבורה. הוא טוען כי נדרש לנשוף במכשיר "ינשוף"; לאחר מכן ערך השוטר "בדיקת מאפיינים" שלטענתו היא אסורה בתכלית, ולדברי בא כוחו הופיע המערער לדיון בבית המשפט לתעבורה "כשאינו מבין את מצב הדברים לאשורו ובפרט כשאינו מודע למשמעויות מרחיקות הלכת של העונש אותו הוא אמור לשאת."

כמו כן מפורטות בערעור עוד טענות לרוב בכל הקשור לבדיקה ולמכשיר הנ"ל.

3.         הערעור הוגש ביום 11.7.07; ביום 23.8.07 היש ב"כ המבקש בקשה "לקביעת מועד מיידי לשמיעת הערעור",  אך במועד שנקבע לכך (16.9.07) ביקש ב"כ המערער דחיה, וכן הגיש בקשה המופנית אל כב' הנשיאה בה עתר לקבוע מותב של שלושה לדיון בערעור, כפי סמכותה לפי סעיף 37(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984 (להלן - החוק).

            הנשיאה העבירה את הבקשה, לטיפולי.

4.         לטענת המערער מעלה הערעור "שאלות משפטיות נכבדות המדירות שינה משופטים רבים" המעוררות קונפליקטים קשים בין הרצון להילחם בתאונות הדרכים  ובנהיגה בשכרות לבין "החובה להיזהר בכבודם של בני אדם", ועוד.

מסביר בא כוח המערער כי הוא קיבל לטיפולו מאות מקרים של נהיגה בשכרות; ישנה פסיקה סותרת זו את זו בערכאות השונות, וכך, לדעתו, גם לגבי האיחור בהגשת הערעור הנוכחי, שאלת הייצוג בערכאה הראשונה וכיוצא בזה, דברים שלעמדתו מצדיקים דיון בפני הרכב של שלושה.

5.         המשיבה סבורה כי אין לכך הצדקה, ולדעתה לא מתעוררת בערעור הנוכחי כל בעיה משפטית מיוחדת המצריכה את שמיעת הערעור בפני מותב של שלושה. הערעור, כך עמדתה, מעלה שאלות שכלל לא עמדו לדיון בערכאה הראשונה, והמקרה דנן הוא "מקרה פשוט שאינו מצדיק הטרחת שלושה שופטים" לדון ולהכריע בעניינים ה"מוכרעים בשגרה במותב של דן יחיד".

6.         הכלל הוא כי ברגיל, העניינים השונים המסורים לסמכותו של בית המשפט המחוזי יידונו בפני המותב הקבוע לכך בחוק, ובענייננו, קובע ס' 37(ב)(4)  לחוק כי הערעור צריך לבוא לדיון בפני שופט אחד.  זו היא ברירת המחדל הקבועה בדין. ברירה זו משקפת גם את ה"היבט המעשי" התואם את תכלית החוק שלפיה "דן יחיד עדיף ויעיל יותר מהרכב של שלושה שופטים" (בש"פ 2686/07 מדינת ישראל נ' פלוני, תקדין עליון 2007(2), 3848). עוד נקבע שם כי "ניתן לקבוע לפי סדרי הדין הרגילים שבמקרים מסוימים יתקיים ההליך בפני שלושה שופטים. הדבר יעשה רק בנסיבות בהן יש הצדקה עניינית לכך, על פי השיקולים המקובלים לקביעת הרכב של שלושה שופטים במקום דן יחיד, וכאשר אין חשש שקיומו של ההליך בפני הרכב של שלושה שופטים יפגע ביעילות הדיון ובצורך להגיע להכרעה מהירה במטרה להגשים את תכלית החוק." השיקולים הם, בין היתר "מעשיים - ארגוניים" (ע"פ 11404/04 דוויק נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(4), 145).

            ר' גם בג"צ 583/87 הלפרין נ' ס. נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, פ"ד מא(4), 683.

7.         בהתייחס לס' 26 לחוק, אמר בית המשפט העליון כי הוא משקף "איזון ראוי בין האינטרס שיש לבעל הדין בהבאת עניינו בפני הרכב רחב, ובין הצורך הציבורי בחלוקת המשאבים המוגבלים של זמן שיפוטי באופן יעיל, הוגן ושוויוני." (ע"פ 2525/05 זיינלוב נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2005(2), 2585).

8.         לאור כל הנ"ל, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, שכן לא מצאתי הצדקה לשנות מן הכלל הרגיל שלפיו הדיון בערעור מן מן הסוג דנן יישמע בפני שופט אחד.

            באשר לעניין עצמו, ההרשעה באה לאחר הודייה, והערעור אינו מראה כי ההודייה אינה הודיית אמת. נראה, כי השאלות (החשובות לדידו של ב"כ המערער) הנוגעות למכשיר ולבדיקה, אינן צריכות להתעורר בערעור שככל הנראה יוכרע מבלי צורך להיזקק  להן.

            העברת הדיון להרכב של שלושה סותרת את בקשת המערער עצמו לזרז את הדיון בערעור, ולקבוע "מועד מיידי" לשמיעתו (ר' ב"ש 3618/07 שהוגשה ע"י ב"כ המערער). כך במיוחד שעה שהבקשה לעכב את ביצוע גזר הדין, נדחתה.

            עוד נראה, כי שיקולים של הקצאת משאבים וזמן שיפוטי, מצדיקים גם הם שלא לסטות, באשר לערעור זה, מן הסדר הרגיל.

9.         סוף דבר:  הבקשה נדחית.

            ניתן היום יב בתשרי תשס"ח 24.9.07, בהעדר הצדדים.

            ההחלטה תומצא לצדדים על ידי המזכירות, בדואר.

                                                                                                ש' ברלינר, שופט (סג"נ)